המבקר
The Visitor — קווסט אימה קצר בפורמט point-and-click, שבו אתם שולטים בטפיל חייזרי, פותרים חידות לוגיות בכל סצנה ואוכלים יצורים חיים כדי לגדול ולהתחזק.
ב-The Visitor נופל מטאוריט על כדור הארץ, ומתוכו יוצא טפיל חייזרי זעיר. הוא כמעט חסר הגנה, אבל יש לו משימה אחת — לשרוד בכל מחיר, על ידי אכילת בעלי חיים ובני אדם, תוך שהוא הופך בהדרגה ליצור מסוכן יותר ויותר.
הסיפור מתפתח כשרשרת של סצנות: מיער וחוף מים ועד בקתה עם אנשים ועימות סופי עם מפלצת ענקית. בכל סצנה עליכם להבין כיצד להגיע לקורבן הבא ולקדם את העלילה — בעזרת הסביבה והיכולות החדשות שרכשתם.
איך עובד הגיימפליי
The Visitor הוא קווסט point-and-click קלאסי: לוחצים על חפצים ודמויות על המסך, מפעילים אירועים ומוצאים את הסדר הנכון של פעולות.
על אילו עצמים תלחצו ובאיזה סדר — זה מה שקובע אם הטפיל יצליח לחדור לבית, לפתות ציפור, להבהיל חתול או לארגן "תאונה" במטבח.
אפשר לסיים את המשחק בסשן קצר אחד, אבל הסצנות בנויות כך שמתחשק להתנסות: חלק מהפעולות מובילות לסיומים חלופיים — אכזריים יותר, או פשוט מצחיקים בצורה אפלה. זה לא משחק של תגובות מהירות: כאן חשובים תשומת לב, לוגיקה והרצון "ללחוץ על הכל".
האבולוציה של הטפיל והיכולות
הגימיק המרכזי של The Visitor — "אכול וגדל". בכל פעם שהטפיל אוכל בעל חיים, הוא מקבל חלק מתכונותיו: אחרי צפרדע מצמיחה לו לשון ארוכה, ואחרי יצורים אחרים — צורות התקפה חדשות ודרכים נוספות להגיע לקורבן.
לעיתים יכולות חדשות מחליפות ישנות: המשחק מכריח לתכנן מי לאכול כדי לעבור את הסצנה הבאה. בסוף המשחק הגיבור שלכם כבר בקושי מזכיר את התולעת הקטנה מההתחלה — זה מפלצת של ממש, שכמעט אין לה מגבלות.
סצנות ולוקיישנים
המשחק מחולק בבירור לכמה אפיזודים בלתי נשכחים.
-
יער וחוף מים: לומדים לתקשר עם ענפים, צפרדע, דג וציפור כדי לצאת ליבשה ולהגיע לבקתה.
-
כניסה לבית: צריך להשתמש בצינורות, גז וחתול כדי להיכנס פנימה — על ידי שילוב לחיצות על ברזים, פתחים והטפיל עצמו.
-
מטבח: מסיחים את דעת בעלת הבית בעזרת מיץ ומים מהברז כדי ליצור מצב שבו הטפיל יכול לתקוף.
-
חדר שינה: צריך להתחבא בערימת בגדים, להבהיל ציפור, ואז להתמודד בזה אחר זה עם הדמויות על המיטה הדו-קומתית.
-
החדר הסופי: הסצנה האחרונה הופכת ל"שיא אימה" אמיתי, ויש כאן גם מקום לסיומים חלופיים.
כל אפיזוד הוא חידה קטנה ועצמאית, אבל יחד הם מרכיבים סרט אימה שלם — כמעט כמו "קומיקס מצויר" מרתיח.
סגנון ויזואלי ואווירה
The Visitor נראה כמו סרט אנימציה למבוגרים: גרפיקה דו-ממדית צבעונית, פרצופים קריקטוריסטיים גדולים, בעלי חיים אקספרסיביים וסגנון מזוהה מאוד של Zeebarf.
יחד עם זאת, המשחק לא מתבייש בפרטים קשים: דם, אברים מנותקים ורגעים מפחידים בצורה גלויה — אך בסגנון גרוטסקי וקומיקסי.
האווירה נשענת על שילוב של אימה והומור שחור: פתרונות החידות מובילים לעיתים קרובות ל"תאונות" שגם מפחידות וגם גורמות לצחוק עצבני. הגישה הזו הפכה את המשחק לקאלטי בקרב חובבי פלאש-הוררים ומשחקי אנימציה "קשים".
פלטפורמות ומהדורות חוזרות
במקור יצא The Visitor כמשחק Flash לדפדפן והופץ דרך פורטלים כמו Kongregate ו-Armor Games. כיום הוא זמין כמשחק Flash מאומולץ בדפדפן (למשל ב-CrazyGames) וכלול בקולקציות קלאסיקות של Flash.
קיימות גם גרסאות מובייל ומהדורות חוזרות של הסדרה, כולל כאלה שעובדו לסמארטפונים — אך המכניקה הבסיסית ורעיון "טפיל חייזרי + אימת point-and-click" נשארים ללא שינוי.
איך לשחק The Visitor?
שליטה: עכבר
כמה זמן לוקח לעבור את The Visitor?
מעבר מלא של The Visitor, כולל כל הסצנות, לוקח בדרך כלל בין 10 ל-30 דקות, בהתאם לכמה מהר אתם מוצאים פתרונות לחידות ואם אתם רוצים לראות גרסאות חלופיות של הסצנות.
עד כמה החידות ב-The Visitor קשות?
המשימות ב-The Visitor מבוססות על הגיון ותשומת לב: צריך ללחוץ על חפצים ודמויות בסדר הנכון, אך רוב הסצנות ניתנות לפתרון ללא רמזים, ועבור מקרים קשים קיימים מדריכי מעבר רשמיים ושל מעריצים.
האם ניתן לקבל סיומים שונים ב-The Visitor?
כן, ב-The Visitor יש מספר סיומים חלופיים ודרכי התמודדות בסצנה הסופית, ולכן חובבי ניסויים לעיתים קרובות עוברים את המשחק שוב כדי לראות את כל הגרסאות.
האם The Visitor מתאים לילדים?
למרות הסגנון הקרטוני, The Visitor מכיל הרבה סצנות דמים ואלימות, ולכן הוא מומלץ בדרך כלל לבני נוער ומבוגרים, ועבור ילדים קטנים הוא עלול להיות מפחיד מדי.
אילו משחקים נוספים קיימים בסדרת The Visitor?
מלבד The Visitor המקורי קיימים המשכים כגון The Visitor: Massacre at Camp Happy ו-The Visitor Returns, המפתחים את רעיון הטפיל החייזרי ומציעים מיקומים וחידות חדשים.